פרשת בא- חוסן לאומי
פרשת בא פותחת במשא ומתן בן משה לפרעה. פרעה מסיים אותו בהצעה להוציא לחופשה רק את הגברים. נראה שההנחה שלו היא, שמשה, הוא כמו ראש הסתדרות עובדים, שמנסה לדאוג לעובדים החזקים במשק ופחות מתעניין בחלקים החלשים של החברה. זו אותה תפיסה של התרבות המצרית, המוכרת לנו ממקומות נוספים בתורה, כתרבות של גילוי עריות, שמשמעותה- זכר חזק ואינדיבידואליסט המתמסר להנאותיו בהווה על חשבון הקמת משפחה יציבה ורב דורית. אם נעיין בפסוקים שקודמים לשיח נבין את האלטרנטיבה שמציבה התורה:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ... וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ ... כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ ... אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה... וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים? וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ... וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם... לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים"...
משה מתעקש שהחג יהיה חג משפחתי, רב דורי, נערים ונערות זקנים וזקנות. גם בהקדמה למכה, התורה מתייחסת פעמיים, לדורות הבאים(בעם ישראל) ולדורות הקודמים (של המצרים). ניתן לראות גם בבחירת המכה- נחיל ארבה, "מידה כנגד מידה", עונש שהוא שיקוף לתרבות המצרית המקולקלת- לא אחדות של עם, אלא ריבוי של פרטים. כך מסביר המהר"ל מפראג את הפסוק במשלי: "מלך אין לארבה- כי המלך מקשר ומאחד כל העם והם אחד על ידי המלך שהוא אחד, אבל הארבה אין לו דבר זה, רק נקראו ארבה על שם הריבוי, שאין כח שהוא מקשר אותם, ולכך הם פרטיים"..
יציאת בני ישראל ממצרים היא, אם כן, גם מאיסה בתרבות השמה את הפרט במרכז על חשבון מבנים משפחתיים ולאומיים. היא תייצר סיפור שעובר מדור לדור סביב שולחן הסדר ובעזרתו תבסס חוסן של עם.
בתפילה שנזכה לראות את נְעָרֵינוּ וּזְקֵנֵינוּ, בָנֵינוּ וּבְנוֹתֵנוּ יוצאים לחירות, ואת חוסן העם מתעצם.
