פרופ' צחי גרוסמן

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

אומר המדרש:

מה ראה לומר במצרים: "בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה'  "?

היו מצריים אומרים: כך מכך, אם אנו מרגישים בהם, אין אנו מניחים אותם. ולא עוד אלא שאנו נוטלים סייפים וחרבות והורגים אותם בהם. אמר הקב"ה: הריני מוציאם בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות יבוא וימחה.

עצם היום הזה איננו רק במשמעות של ביום ולא בלילה וגם לא במשמעות של ימינו: ביום מסוים זה דווקא, אלא בעיצומו של יום, באמצע היום, בשעת שיא הפעילות, ולעיני כולם.

כלומר , היציאה ממצרים באמצע היום איננה סתם רק להראות שבני ישראל אינם יוצאים כגנבים בלילה, אלא היא מעידה על כך שכאשר הקדוש ברוך הוא מוביל את המהלך  - אין פחד ושין חשש.