אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם … וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל … אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם".

מי הם אישים אלה? הכהן המשיח הוא הכהן הגדול שנמשח בשמן משחת הקודש והוא ראש כפרה לכל האחרים, "כל עדת ישראל" הם הסנהדרין – "עיני העדה", בית הדין הגדול שהורה דבר הלכה בטעות. והנשיא אשר יחטא, הוא המלך.

ומעיר פירוש כלי יקר שעל בית הדין ששגג נאמר "ונסלח להם", וגם על נשיא שחטא כתוב: "ונסלח לו". אבל על הכהן הגדול לא כתוב שנסלח לו. והוא מסביר זאת כך: "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, פירש רש"י שחטאו אשמת העם הוא, שהם תלוין בו לכפר עליהם ונעשה מקולקל. ויותר נכון לפרש לאשמת העם שהוא בכלל מחטיא הרבים, כי ממנו יראו וכן יעשו בקל וחומר. על כן לא נאמר בו "ונסלח לו", כי אף על פי שהקרבן יספיק להסיר מעליו חטאו וסר עוונו, מכל מקום נשאר עדיין רושם חטא הרבים התלוי בו ולזה אין סליחה". ודווקא למלך שהוא סמכות שלטונית ולא רוחנית, כן נסלח "לפי שאין למידין ממנו אחרים כלל ואדרבא תולין חטא בנשיאותו, לומר שבעבור שנהג נשיאותו ברמה על כן בא לידי חטא. כי הכל יודעין שגסות הרוח שבאדם מעבירו על דעת קונו ואם כן אין למידין ממנו החטא". וגם על בית הדין שחטא שאמנם כתוב שנסלח להם מפרש כלי יקר: "לומר שאף על פי שנאמר "ונסלח להם" מכל מקום אין זה סליחה, שהרי חטאת הקהל הוא ואותו רושם נשאר קיים. וכאילו אמר שהכל נסלח להם, חוץ ממה שחטאת הקהל הוא – אותו חטא נשאר קיים. וכל זה אזהרה גדולה למורי הוראות ולגדולי ישראל שיהיו נזהרים במעשיהם ביותר "כי שגגת תלמוד עולה זדון", כי מה שהוא עושה בשוגג גורם שממנו יראו וכן יעשו במזיד כי לא ידעו ששגגה הוא להם".

זו גדולתה של התורה ששמה דגש נכבד על חטאי ראשי האומה ולא פוטרת אף נציג ציבור, נכבד ככל שיהיה, מהדין ומהצורך בסליחה.