וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:
אומר רד"ק:
ויהי אחר הדברים האלה – אחר זמן שהיה יוסף גדול ונכבד בבית המצרי ויושב לבטח, הגיע אליו דבר אשת פוטיפרע והכל היה סיבה לטובתו ולטובת אביו ואחיו. ואף על פי שהיה קשה מתחילה, היה לטובה בסוף. וכן חטא המשקה וחלום פרעה, הכול היה סיבה מאת האל יתברך, שעל ידי זה עלה יוסף לגדולה. ונכתב הספור הזה להודיע סיבת הדברים, ואם יקרא לאדם שום מקרה יבטח באל.
היה קשה בתחילה, מדגיש רד"ק, אולי גם באמצע, אבל סוף טוב הכול טוב והכל "סיבה מהאל יתברך", הכול חלק מ'תכנית גדולה' שמטרתה להעלות את יוסף לגדולה. תכנית שמתחילה לפי שיטת פרשנים רבים, בעיקר מאוחרים, כבר בריב יוסף ואחיו.
כך אולי ניתן להביט על הסיפור בכללותו ועל סיפור יוסף ואשת פוטיפר בפרט, מפרספקטיבה של זמן רב ובאמונה "שהכול לטובה" והכל נצפה מראש.
